<h1>ספר תורת האדם להרמב"ן ענין הכהנים</h1>
<h2>דף ה:</h2>
תניא בספרא [ריש פרשת אמור] ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן בני אהרן אינן מטמאין למתים אבל מיטמאות הן בנות אהרן למתים. בני אהרן יכול חללין ת"ל הכהנים יצאו חללין, ומנין לרבות בעלי מומין ת"ל בני אהרן. בפרק דיני ממונות (ה' ב) רבי חזייה לההוא גברא דהוה קאי בבית הקברות א"ל לאו בן איש פלוני כהן אתה א"ל אבא גבה עינים היה נתן עיניו בגרושה וחללו. ותניא (תו"כ פ' אמור) אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים, ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו אין לי אלא המת מנין לרבות את הדם של מת ת"ל לנפש, וכן הוא אומר כי הדם הוא הנפש, ומנין לרבות כל הטומאות הפורשות מן המת ת"ל לנפש, בעמיו בזמן שעמיו שם אינו מיטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה. ותנן נמי (נזיר מ"ז א') כהן גדול ונזיר שהיו מהלכין בדרך ופגעו במת מצוה ר' אליעזר אומר יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר וכו'.
